מרווה קולינס הייתה מחנכת אמריקאית שידועה בעיקר בזכות הקמת בית הספר למכינה ווסטסייד בשיקגו ב-1975.
שיטות ההוראה של קולינס הדגישו משמעת, עבודה קשה ומצוינות אקדמית, ובית הספר שלה זכה במהרה למוניטין של ייצור תלמידים יוצאי דופן.
גישתו של קולינס לחינוך נעוצה באמונה שלכל ילד יש את הפוטנציאל להצטיין בלימודים, ללא קשר לרקע הסוציו-אקונומי שלו או ביצועים אקדמיים קודמים. היא הדגישה את החשיבות של בסיס חזק במיומנויות בסיסיות, כמו קריאה ומתמטיקה, ועודדה את תלמידיה לשאוף למצוינות בכל תחומי חייהם.
הצלחתה של קולינס כמחנכת זכתה לתשומת לב לאומית, והיא הייתה הנושא של סרט שנוצר לטלוויזיה משנת 1981 בשם "סיפור מרווה קולינס". היא גם זכתה בפרסים ובכבודים רבים, כולל פרס ג'פרסון לשירות הציבורי הגדול ביותר על ידי אדם מתחת לגיל 35, אותו קיבלה ב-1983. קולינס נפטרה ב-2015 בגיל 78.
שיטות ההוראה של מרווה קולינס הדגישו את החשיבות של הקפדה אקדמית, עבודה קשה ומשמעת. היא האמינה שלכל ילד יש את הפוטנציאל להצטיין בלימודים ושהמפתח למימוש הפוטנציאל הזה הוא יצירת סביבת למידה מאתגרת, מרתקת ותומכת.
בנוסף להוראה אקדמית, קולינס הדגיש גם פיתוח אופי ואחריות אישית. היא לימדה את תלמידיה את החשיבות של משמעת עצמית, כבוד לזולת והתמדה מול אתגרים. היא עודדה את תלמידיה להציב לעצמם סטנדרטים גבוהים ולעבוד קשה כדי להשיג את מטרותיהם.
בסך הכל, שיטות ההוראה של קולינס נועדו ליצור סביבת למידה חיובית ומאתגרת שהעצימה את תלמידיה להצליח בלימודים ואישיות